כשאנחנו מרגישים שמשהו בחיים כבר לא יושב במקום, לא תמיד אנחנו יודעים לקרוא לזה בשם.
רק מרגישים שמשהו מבפנים קורא לנו.
לפעמים זה תחום מסוים שאנחנו מרגישים 'שלא הולך לנו' בו, לפעמים זה מורגש בכמה תחומים.
יש רגעים בחיים שבהם את או אתה מתחילים להבין שהסיפור חוזר על עצמו.
אותם קשיים, אותם מצבים, אותן תחושות — רק עם אנשים אחרים, במצבים ובנסיבות אחרות.
לפעמים אתה מרגיש שהקושי נמצא בך.
ולפעמים אתה בטוח שהוא נמצא בעולם שמסביבך.
ולפעמים הגוף מדבר איתך.
יש תחושה שאנחנו כבולים למשהו. מחשבה, דפוס, דיבור, תגובה.
אבל ברגע אחד יכולה להגיע נקודה בזמן שבה הרצון להבין מה קורה שם, עולה על הפחד.
להבין למה הדברים חוזרים על עצמם, ומה מעכב אותי.
לא תמיד צריך לשנות הכול מיד כדי להתחיל לפגוש את עצמנו.
לפגוש את עצמנו לא אומר לחפש מה לא בסדר בנו.
זו פשוט האפשרות לעצור לרגע, להקשיב למה שקורה בפנים, ולראות את עצמנו קצת אחרת.
כי כשאנחנו מתחילים לראות את מה שמפעיל אותנו, את המקומות שבהם אנחנו נתקעים ואת הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו — נפתחת אפשרות חדשה.
זה לא אומר לשנות את מה שקורה בחוץ.
אלא להתחיל מהמקום שממנו אנחנו פוגשים את עצמנו — בלי הדמות שלמדנו להיות ובלי הסיפור שסיפרו לנו.