לרכישת המדריך המלא ↓
עדי הדר
אדריכלות קול
מדריך דיגיטלי - פונה לנשים ולגברים
ארכיטקטורת הקול
למצוא את הקול שלי, לדעת איך לעבוד איתו ואיך להישמע בעולם
מבנים ומעברים
שלושה רגעים
שבהם הקול שלנו נעלם
רגע ראשון: קפאתי

ישבתי מול המנהל שלי, והוא התחיל למתוח ביקורת על העבודה שביצעתי. הוא דיבר בטון תקיף, בנוכחות עובדים נוספים, והדברים שהטיח בי כלל לא שיקפו את מה שהתרחש בפועל.

ידעתי. הכרתי את הנתונים, יכולתי להסביר כל החלטה שקיבלתי, והיה לי לא מעט לומר להגנתי.

אבל שתקתי.

הרגשתי את הלסת מתהדקת, את הגוף נדרך ואת המילים שהתארגנו בראש שלי נעצרות ולא מצליחות לצאת. רק חיכיתי שיסיים, לא זזתי, והישיבה המשיכה.

מאוחר יותר, בדרך הביתה, הכול חזר אליי פתאום. נזכרתי במה שהיה צריך לומר, המשפטים התנסחו מעצמם, וניהלתי בראש שיחה שלמה שלא התקיימה. ועוד איזו שיחה.

האירוע הסתיים בחוץ, אבל בתוכי הוא עדיין פועל.

רגע שני: ריציתי

בן הזוג שלי ואני ישבנו לאכול. באמצע הארוחה הוא הודיע לי שקבע לנו תוכניות לסוף השבוע. הוא סיפר על כך בטבעיות, כמו על החלטה שכבר התקבלה ושנינו חלק ממנה.

ואני לא רציתי. לא היה בי מקום לזה. היו לי דברים אחרים בראש, העייפות כבר ישבה עליי, וחלמתי על סוף שבוע שקט בבית. אני מודה שהתפלאתי שהוא לא חש באנרגיה הירודה שלי.

התחלתי לומר לו כמה מילים, ופתאום עצרתי. לא התחשק לי להתווכח. לא רציתי להיות הקול המתנגד. בסוף אמרתי: "בסדר, מה שתרצה".

הוא המשיך לדבר על התוכניות. חייכתי והקשבתי.

אבל בפנים כבר התפשט תסכול. לא כעסתי רק על התוכנית שנקבעה, ולא רק עליו, שהודיע לי עליה במפתיע, אלא על כך ששוב לא הצלחתי לומר מה אני רוצה. שוב לא הצלחתי להיות נאמנה לעצמי.

רגע שלישי: התפרצתי

ביקשתי מהבן שלי לסדר את החדר לפני שייצא לפגוש חברים. הוא התעלם מהבקשה, וכשחזרתי עליה, ענה בחוסר סבלנות.

הרגשתי את הכעס מתעורר. הבקשה שלי הייתה פשוטה בעיניי, ובכל זאת נאלצתי לבקש פעם אחר פעם.

"אתה שומע אותי? אתה מוכן להקשיב?"

הוא גלגל עיניים והמשיך בשלו.

מכאן השיחה התגלגלה למקום אחר. העליתי אירועים קודמים, הזכרתי כמה פעמים ביקשתי את אותו הדבר, והטון שלי הלך והתגבר. מה שהתחיל בבקשה לסדר את החדר הפך לעימות על הקשבה, כבוד והתחשבות.

רק כשהתרחקתי מהסיטואציה יכולתי לזהות שהכעס לא נבע רק מהחדר המבולגן. רציתי שהמילים שלי יישמעו, שהבקשות שלי יקבלו התייחסות, ושלא אצטרך להגיע שוב ושוב לאותה נקודת רתיחה כדי להביע את עצמי. נזכרתי בכל הפעמים בחיים שבהן לא שמעו אותי ולא ראו אותי.

שלושה רגעים, שלוש מערכות יחסים ושלוש תגובות שונות.

לכל אחד מהם היה מה לומר. פעם זה נבלע, פעם התקפל, ופעם יצא חזק מדי ומאוחר מדי. ויש עוד הרבה רגעים כאלה.

הקול לא נעלם. הוא איבד את הדרך החוצה.

המדריך הזה עוסק בדרך הזאת: מהמקום שבו הקול נולד, ועד המקום שבו הוא נשמע.

בכל אחד מהמקרים שראינו כאן, התרחש משהו עוד לפני שהמילים נאמרו, או לא נאמרו.

בין התחושה לבין הדיבור עובר תהליך שלם, ואת רובו עושים המבנים הישנים שבפנים: מפרשים את המצב, מעריכים מה עלול לקרות, נזכרים בחוויות קודמות, ומגיבים לפי מה שהחיים לימדו.

יש פעמים שהתהליך מהיר כל כך, שנדמה שהתגובה פשוט קרתה מעצמה. רגע הוויתור לא תמיד קל לזיהוי: על משהו שרוצים לומר, על דעה שמשתנה כדי למנוע אי-נעימות, על מילים שנבחרות ולא באמת מבטאות את מה שחושבים.

לפני השאלה מה לומר, יש שאלה אחרת: כמה מקום מותר לי לקחת.

האם מותר לי לחלוק על אדם בעל סמכות?

האם אפשר להביע רצון שונה מזה של אדם קרוב?

האם הצבת גבול תוביל לעימות?

האם חוסר הסכמה יפגע ביחסים?

האם הדברים שלי ראויים להישמע, גם כשמישהו אחר לא מסכים איתם?

השאלות האלה לא עוסקות רק ביכולת לדבר. הן נוגעות למערכת היחסים עם הקול הפנימי.

כדי להכיר את הקול, כדאי להתבונן לא רק במה שנאמר, אלא גם במה שנעצר, משתנה, מתרכך, מוצנע או נשאר בפנים.

הרי גם שם יש ביטוי. גם השתיקה, ההימנעות והוויתור מספרים משהו על המפגש עם עצמי ועם אחרים.

ייתכן שאחד משלושת הרגעים האלה דיבר אותך.
איזה מהם?
ומתי הייתה הפעם האחרונה?

אם הקול שלך נופל לפעמים בין המקומות האלה, אם קשה להגיע אליו, או שהוא לא מבטא את מה שבאמת חי בתוכך, המדריך המלא נכתב בשבילך.

מה מחכה לך בפנים?

מבנה ראשון | הרעש

קולות שנקלטו מבחוץ, והתמקמו בפנים כאילו נולדו מאיתנו.

מבנה שני | הקולות

בפנים מדברים כמה קולות, ורק אחד מהם מוביל.

מבנה שלישי | הקול שלי

על נאמנות לעצמי.

מבנה רביעי | אינטואיציה או פחד

ההבחנה שמשנה את הכל, ואת הקול.

מבנה חמישי | ההשמעה

כשהמחשבה, הדיבור והמעשה מתאחדים, הקול יוצא לדרכו.

ההיכרות ביני לבין הקול שלי
לרכישת המדריך המלא